בדמיון שלי זה נראה ככה: במקום שנעשה דברים מתוך צורך בוודאות, כלומר, מתוך תפיסה שזה חייב לעבוד, נעשה דברים מתוך התנסות. נתנסה ונראה את התוצאות, ולפי זה נוכל להחליט, האם זה עבד לי או לא עבד לי. מתוך הבנה, שגם אם זה עבד למישהי אחרת, לא בטוח שזה יעבוד לי. כלומר, מתוך הבנה ברורה שזה חלק מהעניין, שזה ממש חלק מהביזנס, שאין דרך מוגדרת אחת לכולם.

שכל אחת יכולה להצליח ולממש מטרות עסקיות בדרך שלה, וכשנעשה את הדברים, בדרך למימוש המטרות שלנו, נעשה את זה מתוך סקרנות, האם זה יעבוד?

ונשאל את עצמנו בדרך שאלות כמו:

מה עבד ומה לא עבד? מה יאפשר לזה לעבוד יותר טוב בפעם הבאה? מה אני צריכה כדי שזה יעבוד?

ונעשה את זה, לא מתוך לחץ שזה יעבוד, וביקורת כשזה לא עובד, אלא מתוך התנסות טבעית של החיים, של – בואי נראה איך זה כן יעבוד!

ואם זה לא יעבוד, אני אמצא איך זה כן יעבוד, וכל תוצאה היא טובה, כי בכל מקרה היא מקרבת אותי לאן שאני רוצה. ואני כל פעם אעשה צעד שהוא מתוך האמת הפנימית שלי, ומתוך הערכים שלי, ומתוך הרצון האמיתי שלי, ואבדוק מה עובד ולא עובד לי.

לאט לאט, אני אבנה לי דרך שהיא כולה שלי, והיא עובדת לי, וזורמת לי בקלות והנאה, ואני לוקחת עליה 100% אחריות, כי זאת אני שבניתי אותה.

איך זה נשמע לך?

למה כל כך בוער בי כל הנושא של אסטרטגיה אישית?

מי שמכירה את הסיפור שלי, יודעת, שבמשך שנים עשיתי את מה שאמרו לי שצריך. בהתחלה זה היה להיות ילדה טובה, ציונים טובים בביה”ס, חיילת מצטיינת, לומדת משפטים, עבודה, משפחה, מרדף אחרי ההצלחה הגדולה, עשרות שנים של עבודה ועשייה בלחץ, לעמוד בציפיות, לעשות את מה שצריך, בהתאם לשבלונות הקיימות.

היום אני יודעת, שבתוך ה”צריך” עשיתי לא מעט דברים בדרך שלי, והם אלה שעבדו לי, רק כאשר פעלתי מתוך הרצון האמיתי שלי, ומתוך האמת הפנימית שלי, זה עבד לי.

כאשר עשיתי דברים כי ככה אמרו לי שצריך, כי ככה אמרו לי שהדברים עובדים, כי “לכולם” זה עובד אז בטוח יעבוד גם לי, זה לא עבד.

הבעיה הכי גדולה הייתה אפילו לא העובדה שזה לא עבד, אלא איך זה גרם לי להרגיש כאשר זה לא עבד, בעוד שלכאורה לכולם זה עובד (בולשיט, כן?). הרגשתי לא שווה, אכזבה, כישלון, הרגשתי תסכול אל מול הדבר הזה, וייאוש אחרי שניסיתי כל דרך אפשרית ועדיין לא הגעתי לתוצאה.

אני יודעת שזה לא רק אני, פגשתי עשרות בעלות עסק כאלה לאורך השנים, שעושות דבר אחר דבר מתוך מה שמספרים להן שעובד לכולם, אז למה להן זה לא עובד? הן תוהות, והן עוברות מדבר לדבר מתוסכלות וכבר לא מאמינות, והן משלמות עשרות אלפי שקלים על עוד משהו שלא יעבוד להן, והן מתרחקות מהאמת הפנימית שלהן עוד קצת.

ובעיקר, מהדרך שעובדת להן ועבדה להן כל החיים. רק מה, אף אחד לא סיפר להן שצריך להפסיק לעשות כמו כולם, כי זה לא באמת עובד, ולהתחיל לעשות כמו שזה עובד להן, ועבד להן כל החיים, רק שאף אחד לא טרח להראות להן.

וכשאני אומרת הן, אני מתכוונת גם לעצמי, כי בכל פעם שאני עוזרת למישהי לראות את הדרך שהיא רק שלה, למימוש המטרות שהיא באמת רוצה לממש, בדרך הייחודית לה, אני בעצם, כל פעם מחדש, עוזרת גם לעצמי.

אומרים שאנשים קונים ודאות

אז כדי למכור להם צריך להגיד שמשהו בוודאות יעבוד, אז כולם אומרים את זה, ולי תמיד היה קושי עם זה. איך אני אבטיח שהשיטה שלי עובדת? עם הזמן והניסיון, ראיתי שהיא באמת עובדת, אבל לא לכולן. רק למי שעושה באמת את השלבים של השיטה. עד הסוף. אך לצערי, הרבה לא עושות, הן עוברות מדבר לדבר, מקורס לקורס, משיטה לשיטה, ומאמינות שכלום לא עובד.

למה? כי כולם מוכרים ודאות, וכולנו קונות את זה. רק מה? חסר שם האלמנט של אחריות אישית. כלומר, של אשכרה ליישם ולעשות שזה יעבוד, כי כאשר אנחנו קונות ודאות, שהשיטה שקנינו עובדת, אפשר לחשוב שמספיק לקנות, להירשם וזה יעבוד, ואין בכלל אחריות אישית.

כאשר כל אחת תפסיק לקנות שיטות של אחרים שעובדות, ותתחיל להכיר את השיטה שלה, את הדרך הייחודית ש-לה זה עובד, ובעיקר, תיקח על זה 100% אחריות אישית, אז זה באמת יעבוד.

וזאת ודאות שאני לגמרי יכולה להבטיח.